גלי ההדף בעקבות הצונאמי שפקד את שוקי העולם לאחר התמוטטות תאגיד האנרגיה "אנרון" העניקו דחיפה לתחום התמחות חדש בעולם העסקי - ביקורת חקירתית. תחום זה מסייע לחברות ותאגידים לאתר סיכונים לקיום מעילות והונאות בארגון- כאלה שכבר נתגלו והם בתהליך התהוות כזה או אחר, או (וזה העיקר) לפני התרחשותם. בסביבה העסקית המודרנית תאגידים רבים מעסיקים מאות ואלפי עובדים, מקיימים פעילות רחבה של תזרימי מזומנים והם בעלי קשרים כספיים ענפים עם לקוחות וספקים. כתוצאה מכך הם חשופים למעילות והונאות ולכן חייבים בעריכת ביקורת חקירתית, הן ככלי טיפולי והן ככלי מניעתי. "תחום הביקורת החקירתית הוא כרגע נישה שמתפתחת במהירות יחסית כתוצאה מהגידול בחשיפה התקשורתית למעשי שחיתות, הן ברמה הלאומית והן ברמת התאגידית", אומר ל"כרוז" רו"ח עופר אלקלעי, ממשרד "אלקלעי-מונרוב בקרה וניהול סיכונים", מומחה לתחום הביקורת החקירתית ואחד מהאישים הבולטים הדוחפים להתמקצעות התחום בישראל. לדבריו, העיסוק בתחום מחייב שילוב של ידע וניסיון מכמה וכמה דיסציפלינות, כמו ראיית חשבון, ביקורת פנים, חקירות, משפטים, ארגון ושיטות ועוד.

מתברר, כי מיגוון הסיכונים שעימם מתמודדת חברה עסקית בימינו הוא רחב ביותר החל ממעילות קטנות של עובדים (כמו גניבת קפה שיכולה להסתכם בסוף שנה באלפי שקלים), עבור דרך מעילות המבוצעות על ידי מנהלי חשבונות וחשבים, גניבת צ'קים, תשלומי שכר מזויפים לעובדים פיקטיביים, שוחד לספקים, ביצוע עסקאות פיקטיביות וניפוח הוצאות, אי-דיווח על עסקאות וגלגול כספי החברה באמצעות חשבונות פרטיים, השהייה של הפקדת כספים וריבית, אי-קבלת הצעות מחיר ותפירת מכרזים לספקים מקורבים, ועד ייפוי מאזנים ודוחות כספיים ע"י מנהלים בכירים (ניפוח הכנסות, רישום הערכות יתר לגבי שווי מלאי, הסתרת התחייבויות, אי מחיקת חובות אבודים, רישום הוצאות שוטפות כהשקעות ועוד כיד הדמיון הטובה). מיגוון הסיכונים מתחיל מאי-סדרים פעוטים ומסתיים במעשים פליליים. לצד גורמים חיצונים, חלק ניכר מהסיכונים אשר אליהם חשוף כל ארגון הינו מעילות של עובדים. באופן גס, מעשי הונאה נחלקים לאלה המבוצעים ע"י עובדים מן השורה ולאלה הנעשים ע"י הנהלה. מעשי הונאה המבוצעים ע"י מנהלים מוסברים, בדרך כלל, ע"י ההתפתחויות המואצות בשוקי הכספים וההון המעמידות את הצמיחה כיעד עליון שפירושה, בין היתר, עליית ערך המניה. הדבר יוצר תמריץ למעשים לא כשרים. המקרה של עובדים הוא שונה. הלחצים הכלכלים הגדלים מצד אחד, לעומת הפיתויים הרבים למעילות מצד שני, יוצרים מוטיבציה גבוהה וקרקע פורייה לקיום מעשי שחיתות בארגון. הסבר אחר הוא עובדים ממורמרים, כאלה שפוטרו או לא קודמו. יצר הנקמה הוא גדול, אומרים המומחים, ומרחב האפשרויות לחבלה בחברה הוא רב.

דאגתם של הדירקטורים גיורא הרטוג, לשעבר מנהל מחלקת החקירות ברשות ניירות ערך וכיום מבעלי חברת "אודיט ביקורת חקירתית ופנימית" אומר ל"כרוז", כי מעבר להונאות שמבצעים עובדים ובעלי תפקידים שונים בארגונים, חשופות החברות הציבוריות למעשי מרמה של בעלי עניין ושליטה. במיוחד נכון הדבר לגבי עסקאות של בעלי עניין בהן לא ניתן גילוי נאות ודיווח הולם לגבי מהות ואופי העסקה. קיימות גם תופעות של העברת כספים או הברחת רכוש לחברות קשורות או לחברות בנות. "האינטרס של בעלי השליטה בחברה גובר לא אחת על האינטרס הציבורי. מאחר ורוב החברות בשוק ההון הישראלי הן למעשה חברות משפחיות ולא ציבוריות באופן המוכר בעולם המערבי, שבו יש פיזור גדול של המניות,לעתים האינטרס של בעלי השליטה להפקת רווחים מהחברה גבוה יותר. לא אחת בעלי העניין עושים בחברות כבתוך שלהם והפיקוח על כספי החברה ורכושה אינו אפקטיבי. לדברי הרטוג, בעולם הגדול יש לחברות הציבוריות רצון ועניין להציב חסמים ולנהל בקרות למניעת עבריינות. לפיכך, הקצאת המשאבים לרואי חשבון חיצוניים ומבקרים פנימיים היא גדולה. לעומת זאת, כאן בישראל הקצאת המשאבים נעשית באופן מינימליסטי רק כדי לעמוד בדרישות החוק ותו לא. מה שקורה בתוך החברה הציבורית צריך להדאיג הן את הדירקטורים והן את חברי ועדת הביקורת ועליהם מוטלת החובה, מדגיש הרטוג, לגייס מומחים לביקורת חקירתית כדי להתריע על מקרי הונאה פוטנציאליים.

הקו החם לדברי רו"ח אלקלעי, הניסיון מלמד, כי מרבית הארגונים פועלים לצמצום החשיפות רק לאחר שהתרחשה כבר מעילה. הדבר דומה לסגירת השער לאחר שהסוסים ברחו מהאורווה. לכן, מניעת מעילות דורשת, בראש ובראשונה, שינוי תפיסה בכל הנוגע למלחמה במעילות. במקום טיפול לאחר מעשה, מומלץ לבנות תוכנית הכוללת את כל הארגון ומיועדת לצמצם באופן אקטיבי את הסיכון לביצוע מעילה. צמצום הסיכונים הוא מערך מורכב ומשולב של פעולות הכולל למשל, שיפור תהליכי מיון עובדים, קביעת נורמות התנהגות והטמעתן, שיפור ההרתעה, ביצוע סקר סיכוני מעילות (שיוכל להציג להנהלה מבעוד מועד תרחישים אפשריים, להצביע מראש על נסיבות שמרמזות על אירועים לא כשרים ולהציע דרכים להתמודדות למניעת מעילות ברמות השונות של פעילות הארגון), חיזוק הבקרות הפנימיות, ביצוע ביקורות פתע, מינוי ממונה למניעת מעילות ומעל הכל - יצירת ערוץ מידע עם העובדים, שיאפשר להם לחשוף מידע מוקדם. בסקר בנושא מעילות שנערך בשנת 2004 על ידי ארגון בוחני המעילות, נמצא שהדרך הזולה והטובה ביותר למניעת מעילות הינה קיום "קו חם". קו זה הינו שכלול של תיבת התלונות הישנה שכיום נעשית באמצעות המייל או באמצעות קו טלפון המאפשר לעובדים למסור מידע ללא צורך בהזדהות. יישום המנגנון של הקו החם הוא גם אחת ההמלצות שכלולות בחוק סרבנס-אוקסלי האמריקני, שבא לעולם בעקבות שערוריות אנרון וורלדקום ומחלחל עתה גם לישראל. הבעיה היא, מציין רו"ח שרון גוטיינר, המקיים ביקורת חקירתית ומייעץ לארגונים באיתור אירועים חריגים, היא שלא תמיד ניתן להבטיח לעובדים אנונימיות בעת מסירת המידע. שרון, המפעיל בעצמו קו חם באינטרנט למסירת מידע על מעילות, אומר כי קו חם יכול לספק מידע שלא ניתן להשיגו בדרכים אחרות. לכן, מומלץ לארגונים להבטיח אנונימיות מוחלטת בעת מסירת המידע, דבר שיקנה לעובדים ביטחון מירבי בעת העברת החומר. לדבריו, עובדים נורמטיביים - והם הרוב - מעונינים להעביר מידע מוקדם על מעשי הונאה, אך הם חוששים לעתידם האישי והמקצועי ורק קו חם שמבטיח אי הזדהות ואי חשיפה מוחלטים יכול להעניק להם את הביטחון המבוקש.

מילת המפתח: גילוי מוקדם לסיכום, חברות ציבוריות מקיימות בקרות ומפעילות בקרת סיכונים מוקדמת יותר מבעבר, אם כי עדיין לא ברמה מספיקה לנוכח פוטנציאל המעילות. מתחום זניח ושולי הופך התחום למוקד התעניינות של גופים עסקיים וחברות וזוכה לתיעדוף בהקצאת משאבים. ארגונים רבים מבינים כי השקעה בסקר מקדים לא רק שתחסוך כסף רב לארגון, אלא גם תמנע עגמת נפש ופגיעה חמורה במוניטין שייוצרו במקרה של חשיפה פומבית של מעילה. רבים מהמנהלים מבינים שמעילה יכולה להתדרדר, במעין תאונת שרשרת, אפילו לקריסת החברה. מילת המפתח, מסכמים המומחים, היא על כן גילוי מוקדם.