מדינת דלוואר שבמזרח ארה"ב היא אחת הקטנות ביבשת. כ-3,200 קמ"ר בלבד במישור החוף של האוקיאנוס האטלנטי. אך גודלה הפיזי אינו מלמד על עוצמתה הכלכלית, שכן עיקר פרנסתה של מדינת ננס זו הוא על הקמת חברות עסקיות. הטבות מס וחוקי תאגידים נוחים משכו לשם במשך שנים חברות רבות והפכו אותה לבירת התאגידים האמריקנית. הכל נעשה שם במהירות וביעילות אופיינית, לרבות רישום חברה ומערך של בתי דין מיוחדים לתאגידים הפועלים בה. כן, בדלוואר זו תעשייה משגשגת. עובדה - כשני שלישים מהחברות הציבוריות בארה"ב מתאגדות בדלוואר. דלוואר כמודל מושכת מזה זמן רב את ליבם של אנשי העסקים בישראל. לאחרונה הציע פרופ' זוהר גושן, מהקריה האקדמית בקרית אונו, במסגרת דוח הועדה לממשל תאגידי שהוא עמד בראשה, להעתיק את המודל הדלווארי לישראל ולהקים כאן בית דין מתמחה לדיני חברות וניירות ערך. הכוונה היא שבית משפט שכזה ירכז את הטיפול בתביעות של דיני חברות ודיני ניירות ערך, לרבות תביעות פליליות, ייצוגיות ונגזרות. למעשה, כל עילה הצומחת מחוק החברות וחוק ני"ע והתקנות הנובעות מהם. בדרך זו, מאמין גושן, ירכשו השופטים - שייזכו גם להכשרה מתאימה לפני מינויים ובמהלך עבודתם - את המיומנות הדרושה. כך גם תינתנה החלטות שיפוטיות במהירות הנחוצה לעולם העסקים ולשוק תוענק עקביות בהלכות. ההצעה עוררה, כצפוי, ביקורת עזה מצד אחד ותמיכה נלהבת מצד שני.

שופטים מתמחים בריאיון מיוחד ל"כרוז" אומר פרופ' זוהר גושן, כי חרף ההבדלים בין שוקי ההון בשתי המדינות לא רק שיש מקום אלא הכרחי להקים בישראל מנגנון שיפוטי דומה. לדבריו, השופטים בישראל עמוסים מאוד והם אינם יכולים לפתח התמחות בתחום העסקי. לכן, יהיה זה נבון להקים בית דין מתמחה לתאגידים, עם שופטים מתמחים. בית משפט כזה יפעל במהירות לפתרון סכסוכים עסקיים ויעניק מימד של יציבות וודאות לעולם העסקי בישראל, שחסר אותם כל כך. ככל שבית הדין יהיה מיומן יותר בתחום העסקי, הוודאות שהוא יקרין על עולם העסקים תגדל. אנשי עסקים יוכלו לצפות תהליכים משפטיים מראש, בניגוד לאי הוודאות הקיימת היום במערכת העסקית. זאת ועוד, פרופ' גושן מציין שבית משפט שיעסוק בתחומי החברות וניירות הערך יתמודד עם סוגיות כלכליות ומימוניות מורכבות ביותר, כנובע מעולם העסקים הדינמי, המפתח כל הזמן מבני עסקאות מיוחדים כדי לענות על צרכי מיסוי, חשבונאות ורגולציה חדשים. כך למשל, בכל הקשור לבחינת הגינותן של עסקאות הנעשות תוך ניגודי עניינים, בית משפט מתמחה יידרש להתמודד עם הערכות שווי של העסקה שתידון בין כתליו. בחינת הערכות שוויי מחייבת הבנה במימון חברות והתמודדות עם מודלים מורכבים של הערכות שווי. נימוק נוסף שמעלה גושן הוא הצורך בהגנה על המיעוט מבין בעלי המניות בחברה. קיומו של בימ"ש מתמחה יימנע, להערכתו, את עושק המיעוט, דבר שיהווה גורם מרכזי בשיפור איכות ניהולן של חברות ציבוריות, בהתפתחות ובשכלול שוק ההון ובשיפור הכלכלה בכלל. מבהיר פרופ' גושן: "מחקרים אמפיריים מראים שיש קשר ברור בין איכות ההגנות הניתנות לציבור המשקיעים לבין צמיחה כלכלית ושוקי הון מפותחים. בהיעדר בימ"ש מתמחה, שיש בכוחו למנוע את קיפוח המיעוט, לא יתפתח שוק שבו בעלות מפוזרת של מניות".

הקלת הרגולציה הצעתו של פרופ' גושן היא מהפכנית בכל קנה מידה, אך גושן אינו מסתפק בכך. לטעמו, הקמת בית דין לתאגידים אמורה, בסופו של דבר, לייצר גמישות בשוק ההון ולאפשר את הקלת הרגולציה המעיקה כיום על עולם העסקים. כאשר ניתן לצפות תהליכים מסויימים מראש, מדגיש גושן, הדבר יוצר הגנה אפקטיבית מראש והרתעה והרי זו מטרתה של הרגולציה. אין ספק, הוא אומר, שככל שבימ"ש מתמחה יהיה אפקטיבי יותר יהיה פחות צורך במנגנונים מפצים הנדרשים כיום בשל היעדר אכיפה אפקטיבית. יחד עם זאת, גושן איננו מתנה את הקמת בית המשפט והפעלתו בהקטנה מקבילה של הרגולציה. לדבריו, גם אם לא תוקטן בסופו של יום הרגולציה, עדיין יש מקום להקמת בית דין מתמחה לדיני חברות וני"ע. לדברי גושן, הצעתו להקים בישראל בית משפט מתמחה לדיני חברות וני"ע זכתה לתמיכה גורפת מכל הגורמים שהביעו את עמדתם בפני הועדה. בתשובה לשאלת השאלות - מידת הישימות וההיתכנות של פרוייקט הקמת בית דין מתמחה לתאגידים - פרופ' גושן טוען, כי בשלב ראשון מדובר על הקמת אגף מיוחד בביהמ"ש המחוזי, כאשר במהלך הזמן השופטים יצברו התמחות. במשך הזמן גם ניתן יהיה לבחון את הקטנת הרגולציה בהתאם למידת ההתמחות של ביהמ"ש. דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות ויו"ר "פורמולה", מביע תמיכה נלהבת ברעיון להקים בית משפט מתמחה לדיני חברות. גולדשטיין אומר ל"כרוז" כי המצב הקיים הוא רע מאוד, שכן חלק מהבעיות עימן מתמודד המגזר העסקי בישראל מוכרעות ע"י שופטים שחסרים התמחות בתחום. כך נקבעים תקדימים שרחוקים מכוונת המחוקק וחלק נכבד מהם אף גובל באבסורד. גולדשטיין סבור, כי קיומה של ישות משפטית מתמחה תגביר את ביטחון כל הגורמים הפועלים בשוק ההון ובתעשיית ניירות הערך. השופטים יפסקו בצורה ראויה והדבר יוכל להביא להקטנת הרגולציה הישראלית, שבנויה רבדים-רבדים. כך גם נדמה יותר לנאורות שבמדינות, כאשר על כס השיפוט יישבו שופטים שמבינים במטרייה.

יו"ר איגוד החברות טוען, כי מידת ההיתכנות של הקמת בית משפט מתמחה תלויה רק בשאלת התקציב. אם ייווצר תיעדוף נכון ניתן יהיה להקים את מערכת המשפט החדשה ולגייס לשורותיה מומחים מהשוק הפרטי ומהאקדמיה וכאלה לא חסרים במקומותינו. ביחס להקטנת הרגולציה גולדשטיין מאמין שהדבר ייתכן, אך הקמת בימ"ש מתמחה היא רק תנאי הכרחי ולא מספיק. יהיה צורך גם בהפעלת לחץ ציבורי על המחוקקים והרגולטורים. איש העסקים יוסי הולנדר, יו"ר ג'קדה הנסחרת בת"א ובניו-יורק ומי שהיה מעורב רבות בדיוני חקיקה בנושאי רגולציה עסקית, סבור כי הקמת מערכת של בתי דין מתמחים תתרום תרומה בלתי רגילה למשק הישראלי ולשוק ההון המקומי. יש לכך חשיבות רבה נוכח העובדה שחלק נכבד מהשופטים אינם מומחים בתחום העסקי ולעיתים קרובות מידת הידע שלהם נופלת מזה של הצדדים לדיון. תופעה זו בולטת במיוחד על רקע מורכבותו של עולם העסקים בעידן הגלובליזציה. כניסתם של משקיעים זרים למשק הישראלי, דיני מיסוי בינלאומיים, הטמעתה של תקינה בינלאומית וכיוצ"ב מחייבים הכשרה ספציפית. שופטים העוסקים מידי יום במאות תיקים, במיגוון רחב של נושאים, החל מדיני משפחה, דיני ירושה, משפט מינהלי ומשפט פלילי, פשוט אינם יכולים להתמחות גם בכך. הולנדר סבור, על כן, כי לתהליך המיון, הגיוס וההכשרה של השופטים המתמחים תהיה חשיבות רבה ביותר בקביעת איכות הפסיקה העסקית של בתי הדין המתמחים. ללא התמחות רציפה וארוכה של שופטים בתחומים הכלכליים והעסקיים, יכולתם לפסוק הלכות בנושא תהיה מוגבלת. בתי דין מתמחים, להערכתו, יוכלו לתרום ליצירתה של וודאות עסקית ויציבות כלכלית שתעודד השקעות במשק ולכן יש להקמת בתי דין כאלה גם חשיבות לאומית רבה.

הצעה קטסטרופלית לעומת גולדשטיין והולנדר, הקהילה המשפטית והאקדמית לא רווה נחת מההצעה שהעלה עמיתה פרופ' גושן. ד"ר עמיר ליכט, דיקן ביה"ס למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה ופרופסור נספח בביה"ס למשפטים באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, טוען כי הצעתו של פרופ' גושן היא אולי רעיון חביב, אך מיותר לגמרי. מדובר, לדבריו, בהצעה לא חיונית העמוסה בבעיות יישום קשות. מעל הכל, ד"ר ליכט שולל תכלית השלילה את הרעיון שהקמת בית דין מתמחה תייתר רגולציה כזו או אחרת. לדבריו, אם אכן כך יעשה מדובר יהיה בשגיאה קולוסאלית. הרעיון לכרוך את הקמת ביה"ד בשינוי במשטר המשפטי הוא לא פחות מאשר קטסטרופה, הוא קובע בנחרצות. ד"ר ליכט אף שולל את ההנחה כי קיומו של ביה"ד מתמחה יביא להקטנת היקף ההתדיינות. לדבריו, אין כל קשר בין בהירות ההתדיינות לבין כמות התביעות. בארה"ב קיימת בהירות רבה, למשל בתביעות כנגד בעלי מניות, ובכל זאת ההתדיינות היא רבה ביותר. ליכט גם לא משוכנע שהמודל של דלוואר אכן ראוי לחיקוי. לדבריו, ההבדלים בין אופי השוק בישראל ובארה"ב מעמידים בספק את מידת התאמתו של מודל דלוואר לישראל. שם השליטה היא מפוזרת ועיקר ההתדיינות נוגעות להצעות רכש והשתלטויות שנובעות מאופי השוק. אצלנו רכישות ומיזוגים נסגרים בין בעלי שליטה בגלל אופיו הריכוזי של שוק ההון הישראלי, מה שמייתר את הצורך בדלוואר. זאת ועוד, המנגנון הקיים בישראל לאישור עסקאות עם בעלי שליטה יוצר וודאות עסקית ומייתר את הצורך בפנייה לבית המשפט, אפילו כאשר מדובר בשופט מתמחה. להיפך, עצם הידיעה שניתן יהיה לפנות לבית משפט תיצור אי-וודאות ותציב עננה כבדה של סימני שאלה שתרחף מעל כל עסקה. הדבר יגרום, בין השאר, להתייקרות הביטוח לדירקטורים.

עמיר ליכט סבור שדלוואר הוא מקרה פרטי. מדובר בקבוצה קטנה של שופטים עם מסורת וניסיון . זו מערכת שלא ניתן לשכפל אותה, בוודאי לא במזרח התיכון בין החאמס לים. לליכט גם השגות מעשיות על הרעיון. לדבריו, אין כל רע ואפילו טוב הדבר שהשופטים יתמחו בדיני חברות, אך הדבר צריך להיעשות באמצעות הקמת מדור בבית המשפט. מדור זה ייפעל כמו מדורים אחרים, כגון מדור המסים, שקיים ממילא. בפועל יש כבר כיום שופטים שמתמחים במשפט עסקי ואליהם מנותבים התיקים. שופטים כמו ורדה אלשיך, דניה קרת ובעבר אליהו וינוגרד טיפלו ומטפלים בתיקים בעלי אופי עסקי וכלכלי. גם כל נושא הפירוקים והכינוסים מתנקז כיום ל 2- 3 שופטים מתמחים. כלומר, אתה התמקצעות אפשר להשיג בדרכים יעילות יותר ומסובכות פחות. לסיכום, ד"ר עמיר ליכט רואה ברעיון להקים ביה"ד ממתמחה רעיון טוב, אולי, אך לא הכרחי, שלא יביא תועלת ממשית. לעומת זאת, טמונה בו סכנה אמיתית אם הוא בא להחליף רגולציה קיימת. מי ששותף לעמדתו של ליכט הוא פרופ' יוסף גרוס, מחשובי המשפטנים בתחום העסקי ומרצה באוניברסיטת ת"א. לדבריו, אין כל הצדקה לבית דין מתמחה או מיוחד שיצריך הקמת מנהלת נפרדת נוספת. דלוואר, לדבריו, היא דוגמא מיוחדת במינה שניזונה ממערכת כלכלית שונה וייחודית. אך אפילו שם יש ערכאת ערעור כך שאין בפס"ד שנקבעים שם וודאות סופית. גם אצלנו עיקרי ההלכות נקבעות בבית המשפט העליון והרי בוודאי תהיה ערכאת ערעור על ביה"ד המתמחה, כך שלא השגנו דבר.

גם פרופ' גרוס סבור, שניתוב תיקים עסקיים למספר מצומצם של שופטים מתמחים בבית המשפט המחוזי ישיג את אותו אפקט ללא הוצאות הקמה מיותרות. זה קורה כבר כיום כאשר יש הפרדה בין שופטים המתמחים בתחומים שונים. לכן, עדיף לפתח ענף לדיני ני"ע בתוך בית המשפט הקיים. בסופו של דבר, הוא מתריע, כל אחד יעלה הצעה להקמת בתי דין מתמחים באין סוף נושאים ראויים ולדבר לא יהיה סוף. מדוע לא בית דין מתמחה לתאונות דרכים, למשל ? בכלל, גרוס סבור שהקמת בתי דין נפרדים, דוגמת בית הדין לעבודה, לא הצדיקה את עצמה. יותר מזה, פרופ' גרוס חושש מהתבדלות של ענפי המשפט זה מזה. לדבריו, יש תועלת בהפריה הדדית בין תחומי המשפט השונים וטוב ששופטים יכירו היבטים שונים של הדין, מבלי לוותר על ההתמחות. חשוב שלשופטים תהיה ראייה כוללת ושההרכבים יהיו מאוזנים ומשלימים. גושן אופטימי נראה שהמלצתו של פרופ' גושן לכינונו של בית משפט מתמחה לדיני חברות ודיני ניירות ערך עוד רחוקה מיישום. גושן עצמו נשמע אופטימי. לדבריו, מדובר אמנם בחזון, אך לא כזה שייקח שנים. הקטנת הרגולציה תבוא רק בשלב השני לאחר שבית המשפט המתמחה יתפוס את מקומו במערכת המשפט. גושן אינו סבור שרשות ני"ע תטרפד את מהלך הקטנה הרגולציה, אך סבור כי הרשות תרצה לראות שבית המשפט אכן עובד ומתפקד. בעיות מעשיות רבות מאיימות על הקמתו, אך הבעיה המרכזית היא תקציבית ולא רעיונית. גושן מאמין כי ההשקעה כדאית והיא תחזיר את עצמה בסופו של דבר ע"י הקטנת רמת ההתדיינות. מעל הכל, הוא מודע לכך שהדוגמא של דלוואר היא ייחודית בעולם, אך הוא סבור שהיא ראויה גם ראויה לחיקוי ותביא תועלת למגזר העסקי בישראל.