"הבעיה העיקרית של שוק ההון הישראלי, שהוא עדיין איננו שוק הון עצמאי, ובתור שכזה הוא למעשה מושפע במקביל משתי כלכלות שונות", אומר דני גולדשטיין, יו"ר איגוד החברות הציבוריות, בראיון "לכרוז" לקראת השנה החדשה. דני גולדשטיין אומר, כי בתקופה האחרונה עובר שוק ההון הישראלי רפורמות. "יו"ר הרשות לניירות ערך, משה טרי, מנסה להוביל שינוי, ודבר זה לכשעצמו הינו משימה לא קלה 'בביצה המקומית'. אני חייב לציין שמבחינת הרגולטור, חל שיפור רב בשוק ההון. בשנתיים האחרונות יש יותר הקשבה והתייחסות לטענות והמענות שאנחנו מעלים". לדבריו, בניגוד לעבר, כיום הנטייה של העוסקים במלאכת הבקרה והפיקוח על שוק ההון היא למצוא דרכים סבירות לגישור בין החוק היבש למציאות. "הרשות לניירות ערך מגלה איכפתיות וגמישות ברמה סבירה. אמנם יש עדיין דברים עקרוניים שאנחנו לא רואים עין בעין, כמו ההתרחקות מהצרכים של המשקיע הקטן והפרת האיזון בין בעלי מניות הרוב לבין בעלי מניות המיעוט בחברה, אך בראייה כללית– בעיקר עכשיו, אחרי תיקונים בסיסיים בתחיקה שהעבירה הרשות כמו מבנה הדיווח החדש ע"פ ועדת ברנע וחוק החיתום החדש – שוק ההון הישראלי בנוי בצורה ה קרובה הרבה יותר לכללים הנהוגים בשוק הגלובלי. בראייה לעתיד, היסודות הפכו להיות מוצקים יותר ואם נתגבר על בעיות כלכליות ספציפיות, אני חוזה שוק הון פורח למדי", אומר גולדשטיין בנימה אופטימית, אפילו מפתיעה משהו. משנה: "שטיקים" ישראלים בשוק ההון המקומי דני גולדשטיין, כפי שכולנו יודעים, חולש על לא מעט חברות ציבוריות. ארבע מהחברות שבראשן הוא עומד הן דואליות – הן רשומות למסחר בישראל ובנאסד"ק כאחד. מכאן שהוא פחות מוטרד מהכללים והדרישות של רשות ני"ע כפי שהוצגו לאחרונה, שכן הוא מדווח לפי הדין האמריקאי. יחד עם זאת, גולדשטיין מודע ל"שטיקים" הישראליים ומתייחס אליהם בכובד ראש. הכוונה שלו היא בעיקר לנהלים החדשים שמנסה הרשות לניירות ערך להוביל בנוגע לשקיפות האינפורמציה שמדווחות החברות הציבוריות. בארה"ב, למשל, אף אחד לא חייב לפרסם הערכת שווי של החברה בראשה הוא עומד. לעומת זאת בישראל, עלתה לאחרונה דרישה כזאת וגולדשטיין אינו מבין את ההיגיון: "בשוק ההון צריך לשמור על האיזון בין האינטרסים השונים של החברה לבין האינטרסים של המתחרים שלה. מצד אחד רוצים שחברות ציבוריות יהיו שקופות ויספקו כמה שיותר אינפורמציה, ומצד שני אין הבנה היכן מתחילה הפגיעה בחברה. כיום, יש נטייה בעולם להחמיר בעניין זה, ובישראל אני חושש שקצת מגזימים. למשל, אם רכשת חברה אחרת הרשומה במאזן בערך מסוים, יש מצבים בהם מכריחים אותך להוציא הערכת שווי על מנת לא למחוק חלק מהערך, כדי לוודא שהחברה שווה מה שכתוב בספרים. אלא שפתאום באה הרשות ובשם השקיפות דורשת לפרסם את אותן הערכות שווי ברבים. משמעות הדבר היא שחברות המפרסמות הערכות שווי חושפות את עצמן לכל גורם מתחרה בשם השקיפות", מתריע גולדשטיין. לדבריו, לפעמים הניצול לרעה כתוצאה מחשיפת האינפורמציה מסוכן הרבה יותר לחברות מאשר אי פרסום הערכת השווי. בנוסף, חברה המעוניינת לקבל מידע או הערכת שווי מלאה של חברה אחרת יודעת כיצד למצוא אותו, ואילו דבר זה פחות משמעותי למשקיעים בודדים שרוצים להשקיע במניה. "אני מציע לשמור על איזון והגיון בין הרצון להפשיט את החברה לחלוטין, לבין הצורך לשמור על האינטרסים שלה. התחושה היא שכיום יש נטייה להגיע לרמת חשיפה גבוהה יותר ויותר רק כדי שבמקרה של שערורייה, חלילה, הרשות תוכל לומר שהיא עשתה הכל כדי למנוע זאת. אני מציע שהגופים הרגולטורים האמורים לייצג את המשקיעים, ישאלו אותם קודם שהם מחליטים להעביר תקנות וחוקים בנושאי שקיפות. שיבררו עם המשקיעים איזו אינפורמציה הם מעוניינים לקבל ובאיזה עומק", ממליץ גולדשטיין. בנוסף, מזכיר גולדשטיין לרגולטורים, שבניגוד לארה"ב, בישראל לא היו פרשיות חמורות דוגמת אנרון או וורלדקום. "ארה"ב היא שוק של חברות שמרבית מניותיהן מפוזרות בציבור. במעט מאוד חברות בארה"ב יש גרעין שליטה". לעומת זאת, הוא אומר, פרופיל החברות בארץ הוא שונה, וכמעט בכל חברה יש בעלי שליטה המחזיקים בין 40 ל-90 אחוזים, ולכן בהמשך טרחו הרגולטורים להכניס חוקים חריפים בטיפול בבעלי העניין והשליטה. "לפעמים זה בצדק ולפעמים בהגזמה", אומר גולדשטיין, "אבל ברגע שיש בחברה בעל שליטה, עם כל הבעייתיות שקיימת במצב הזה, עדיין זה לא בעייתי כמו בחברות האמריקאיות, הנשלטות על ידי הנהלה ויש בהן פיזור גדול של בעלי עניין. כשיש גרעין שליטה, בעל השליטה מתפקד על תקן "כלב שמירה", השומר מפני התפרעויות של הנהלה שכירה עם אינטרסים משלה". לכן, לדבריו, הסיכוי לקיום שחיתות בישראל, כפי שקרה בארה"ב, פחות גדול. הגיע הזמן לפשט מילים נושא נוסף שמטריד את גולדשטיין הוא האינפורמציה שמועמסת על הציבור. "מעמיסים על הציבור אין סוף דברים, ובשפה מורכבת ומסובכת. בארה"ב הבינו זה מכבר את המכשול הזה, והיום הם מדווחים למשקיעים ב"אנגלית פשוטה". גולדשטיין מבקש להפסיק ולדבר במונחי "החברה": "מי צריך משפטים כמו: 'להלן חברה א', להלן חברה ב'' וכל ההתבטאות המשפטית הזאת? זה סתם מסבך את החיים של כולם", הוא אומר. ויש הרבה בדבריו, שכן גם באקדמיה, פקולטות לניהול כבר מזמן הבינו שהאופן בו מעבירים מסרים למשקיעים מהווה מרכיב משמעותי ביותר בקבלת ההחלטות.